קפוארה קדימה

התאמנתי ואימנתי אומנויות לחימה במשך כ-30 שנה. כאשר עברתי את גיל 50, הרגשתי שהמפרקים מבקשים מנוחה. חיפשתי ספורט שיאפשר לי לשמור על תנועתיות, גמישות וכוח — ושיהיה לי כיף לבוא לכל אימון. את כל זאת מצאתי בקבוצת הבוגרים, בתוספת בונוס של חברה שמחה ומקבלת.

כשהתחלתי להתאמן קצת חששתי, כי אני לא צעיר ואף פעם לא ממש הייתי בכושר. אבל הדינמיקה הקבוצתית והאופי של הקפוארה מתאימים גם לאנשים כמוני, שמעולם לא התמידו באף ענף ספורט. הקפוארה אינה ספורט תחרותי — כל אחד עושה הכי טוב שהוא יכול. וכשלא הסתדרתי עם תרגיל, מישהו מהמתקדמים תמיד שמח להסביר.

קפוארה בשבילי זה אוויר לנשימה ולנשמה, להגיע לקצה היכולת ועוד. אווירה חמה ומקבלת, לא משנה מה היכולות שלך — חברות, שפה משותפת, ביטחון, אומץ והמון Axé. הקפוארה בשבילי היא ההודה — אותו משחק לחימה במעגל לצלילי שירי הקפוארה בפורטוגזית, וכמובן — הקבוצה.